<h1>ספר הנייר הלכ' איסור והיתר</h1>
<h2>דף כ:</h2>
אסיר לבר ישראל למיכל כל דמא דבעירא או דחיה או דעופא, שנאמר [ויקרא ז'] וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה. ולכך נאמר בכל מושבותיכם לומר שנוהגים איסור אפילו בזמן הזה דליכא קרבנות. ויש בו כרת בין בטהורים [בין] בטמאים שנאמר [שם] ונפש אשר תאכל כל דם ונכרתה. דם שחיטה ונחירה ועיקור בין בחיה בין בבהמה ועוף בין טהורין בין טמאין חייב עליה, ודם הקזה שהנפש יוצאה בו כל זמן שמקלח, אבל דם הטחול ודם הלב ודם ביצים ודם דגים שכנסו במקום אחד ודם חגבים ודם התמצית כשהוא שותת אינו חייבין עליהם כרת. וכן דם של מהלכי שתים כגון אדם ושקצים ורמשים אינם אלא בלאו, לה"ג. וטעמא מפורש בת"כ ובכריתות. רק חזק לבלתי אכול הדם [דברים י"ב] אתא לדם היכא דפירש אבל היכא דלא פירש מותר. וטעמא דדם דאסיר משום קרב לגבוה.
<h2>דף כב.</h2>
הלב קורעו קודם ואחר בישולו ומותר, פי' ר"ת וכוותיה קיימא לן דלאחר בישולו ר"ל לאחר צלייתו, וא"כ דכשנמלח או נצלה עם דמו קורעו לאחר בישולו ומותר דמה שבלע נופל לארץ, אמנם יש מצריכים בעוף שנצלה או נמלח הלב ודמו עמו דצריך קליפה סביב מקום הלב מעט ואוכלין הבשר וזורקין הלב. וכנתבשל הלב בקדירה שמה שפלט מדם נשאר בקדירה הלב עצמו אסור שנתבשל בדם חללו, אבל העוף כולו מותר דאין לך עוף שאין לו ס' מדם הלב ומותר כל השאר ובבשר העוף וברוטב יש ס' לבטלו. וכן כשהוא דבוק בחתיכה אחת כל השאר מן החתיכה ושאר כל הבשר והרוטב מצטרף לבטל דם הלב לבד, וכשהוציאו החתיכות ונתנום בקערה והם חמות ונוגעות אל אותה חתיכה שהלב דבוק בה, החתיכה שהלב דבוק בה אם אין בה ס' לבטל הדם אסורה והשאר מותרות דמאחר שאין חתיכת הלב אסורה מחמת עצמה אלא מחמת דבר אחר אין איסורו נפלט מחתיכה לחתיכה אלא ע"י רוטב וכאן שהאיסור הנבלע בחתיכה אינו יכול לפלוט כי אם על ידי רוטב אינו אוסר שאר החתיכות כדפי' לעיל. אבל כשהחתיכות נתונות בעיסה שהעוף מנותח ונתונות החתיכות בעיסה הנקרא מולייתא פאשטייר בלעז אותה חתיכה שהלב דבוק בה אסורה כולה ומוליך הדם על ידי השמנונית בחתיכה הסמוכה לה ואין בהן ס' לבטל החתיכה שכבר נעשית נבילה, והוא השמנונית מפעפע מעט מעט בתוך העיסה ונאסרו תחילה שתים או שלש חתיכות הסמוכות לה ואין שם כדי לבטל בס' כל אחת אוסרת חבירתה, ואם העוף שלם הרי הוא בטל בס'.
